סחנובסקי נ' "ברק אור" בטחון ושירותים

החלטה

בפניי בקשה הנתבעת להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 25.10.10.

הבקשה דנן הוגשה ביום 19.12.2010 כאשר פסק הדין נמסר לנתבעת, לשיטתה ביום 28.10.10, דהיינו באיחור של שלוש שבועות.

תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991 קובעת כי בקשה לביטול פסק דין ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שפסק הדין הומצא לידי הצד המבקש את ביטולו. מכאן שהמועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הוא מועד שקבוע בחיקוק.

בהתאם להוראות תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין רשאי להאריך מועד שנקצב בחיקוק, מטעמים מיוחדים שירשמו.

בתי הדין לעבודה נוקטים במדיניות המעדיפה בירור המחלוקות לגופן בין בעלי הדין ובגישה סלחנית, ההולמת את ייעודם ואופים של בתי הדין לעבודה, אף בבחינת הטיעונים לקיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד. נפסק, שגישה זו תועיל למבקש רק כאשר יוכיח, כי הסיבה לעיכוב בהגשת הבקשה נעוצה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו או ששיקולי הצדק מחייבים את שמיעת הבקשה. (ע"א 3/99, פרומקין ולדימיר נ' ב.נ.ל - סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, ניתן ביום 28.3.99).

לטענת הנתבעת, היא איחרה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, עקב מצבה הרפואי של באת כוחה. עם כל הכבוד הראוי, אין בידי לקבל טענה זו, בעיקר מהטעמים המפורטים להלן:

מעיון באישורי המחלה המצורפים לבקשה, עולה כי ב"כ הנתבעת שהתה בחופשת מחלה מיום 9.11.10 ועד ליום 18.11.2010, כך שהיה בידה מספיק זמן להגיש את בקשתה לביטול פסק הדין או בקשה להארכת מועד, עובר לתקופת המחלה ולחילופין בסמוך לאחר סיומה.

ב"כ הנתבעת לא הביאה טעם מדוע המתינה חודש ימים ממועד סיום תקופת המחלה ועד למועד הגשת הבקשה דנן.

למעלה מהצורך יצוין עוד כי לטעמי, התנהלות הנתבעת עובר למתן פסק הדין, איננה מצדיקה את ביטולו, וזאת בקצירת האומר, בעיקר מהנימוקים הבאים:

כתב התביעה הוגש לתיק בית הדין ביום 17.6.2010;

לשיטת הנתבעת, כתב התביעה נמסר בידה ביום 8.8.10;

לבקשת הנתבעת, המועד להגשת כתב ההגנה הוארך עד ליום 15.9.2010;

משלא הוגש כתב ההגנה, בית הדין האריך ביוזמתו את המועד ב-10 ימים וזאת מיום 7.10.10;

למרות הארכה שהנתבעת עצמה ביקשה והארכה שניתנה ביוזמת בית הדין, לא הוגש כתב הגנה ולא הוגשה בקשה ו/או הודעה כלשהי מטעם הנתבעת;

'האישור הרפואי' הכללי שצורף לבקשה, ולפיו ב"כ הנתבעת סבלה בירידה בתפקוד היומי והביא להיעדרותה מהעבודה לעיתים קרובות, אינו מצדיק התעלמות מהחלטות שיפוטיות, ואינו מונע ממנה לדווח לבית הדין ולבקש להאריך לה את המועדים בזמן אמת;

עד היום, טרם הוגש כתב הגנה, עותק ממנו לא צורף לבקשה דנן וממלא הנתבעת לא הצביעה על סיכויי הגנה טובים;

כאמור, משאין כל הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין הרי שמן הטעם הזה ונוכח האמור לעיל, יש לדחות את הבקשה להארכת המועד והבקשה לביטול פסק הדין.

אי לכך, הבקשה נדחית.

הואיל ולא נדרשה תגובת התובע לבקשה, אין להשית על הנתבעת הוצאות נוספות.